• Facebook
  • LinkedIn

© DREAMPACT 2021

תודה! :)

הצטרפו לניוזלטר

  • anna9403

פקטפולנס: 10 אמיתות שרוב האנשים לא מכירים- וכל יוצר שינוי מוכרח לדעת

Updated: May 19, 2020

הנס רוזלינג בהרצאה

פקטפולנס הוא ספר חובה לכל אדם שרואה את עצמו יוצר שינוי, או לכל הפחות- מתבסס על עובדות. בעזרת סיפורים מחייו, הנס מתאר איך כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על העולם- הוא טעות. הרצאותיו בטד ויראליות ביותר, וביל גייטס הכניס את "פקטפולנס" לרשימת חמשת הספרים האהובים עליו בשנה האחרונה. איכשהוא, התקשורת הישראלית פסחה עליו לחלוטין, ואין מבקר ספרים אחד שסקר אותו. אז החלטתי להיכנס לואקום ולהרים את הכפפה! הנה הנקודות המרכזיות ביותר, מתובלות במחשבות ופרשנות שלי. 1. הרבה פעמים אין "פער", אלא רצף. אנחנו שומעים את המילה "פערים" בעיתונות בהקשר הכלכלי-חברתי ופעמים רבות מתקבלת תמונה קודרת. אך מפתיע לגלות שהפערים כלל אינם רלונטיים במקרים רבים. הדוגמא המובהקת לכך היא שהממסד האקדמי מחלק את מדינות העולם ל"מפותחות" ו"מתפתחות", ובכך נוצרת דיכוטומיה בין המדינות המפותחות שסיימו להתפתח, לבין המתפתחות שנשארו הרחק מאחור.

הנס שולל את החלוקה הזאת שמבוססת על מודלים מהמאה ה19, ומציע מנגון חלוקה הולם יותר של ההכנסה, בין אם מדובר במדינות או ביחידים. לפי הנס, האוכלוסיה האנושית אינה מתחלקת בין מדינות מפותחות ומתפתחות, אלא לרמות מחייה שונות, ומדורגות:


רמה 1: פחות מ2$ ליום. (לפני 200 שנה, 85% מהאוכלוסייה חיה כך!) כיום,קרוב למילארד בני אדם חיים כך (קצת יותר מ14% בלבד). אנשים אלה הולכים יחפים, מבשלים על מדורות, ישנים על הקרקע, ממלאים מים עם חבית.


רמה 2: בין2-8$ליום. כיום, בערך שלושה מיליארד איש. משתמשים באופניים כאמצעי תחבורה, יש להם גז לבישול בבית והם ישנים על מזרון.

רמה 3: בין8-32$ ליום (2 מיליארד איש). יש להם מים זורמים, מחזיקים במכונית או אופנוע, אוכלים ארוחות עשירות, ויש להם חיבור לחשמל ומקרר.

רמה 4: מיליארד, מעל 32$ ליום (כמיליארד איש). אתם ככל הנראה נמצאים כאן. יש לכם חיבור לתשתיות מים וחשמל, אתם מתניידים ברכב או יותר, בעלי השכלה תיכונית ולרבים מכם גם השכלה גבוהה. . חשוב לשים לב להבדלים הללו, כי מרמה 4, כולם נראים "עניים באותה המידה" למרות שזה לא המצב. חלוקה שזו חשובה כדי לתת את העזרה למי שבאמת זקוק לה, ומהצד השני, להראות שגם מדינות שלא נמצאות במועדון הOECD, הן יעדים פוטנציאליים להשקעות ועסקים. 2. חשבתם שהעולם הולך ומדרדר? כל הנתונים מראים ההפך!

התקשורת מציירת תמונת מצב לפיה סכסוכים בינלאומיים שולטים בכיפה, אך בפועל אנחנו בתקופה השלווה ביותר בתולדות האנושות. בדומה לכך, נבנה הרושם כאילו מצבם של האזרחים במדינות העניות ביותר לא השתפר אלא רק החמיר כשבפועל המצב הפוך: העוני הקיצוני הצטמצם פי 2 (!) מאז 1990, והשאיפה של האו"ם היא לצמצם אותו לחלוטין עד 2030.


אנחנו מרגישים שהעולם הולך ונהיה גרוע יותר, בגלל שחדשות רעות מגיעות אלינו כל הזמן, ומידע המצביע על שיפור הדרגתי הוא נטול ערך חדשותי ולכן לא ימצא את דרכו אלינו. כדי להתמודד עם הסתירה המובנית הזאת האנס מבקש מאיתנו לצפות לקבל חדשות רעות,ולא לקבל מידע על שיפור. בחדשות, מוצגים היוצאים מן הכלל. הוא טוען:

"לקבל תמונה של העולם מהחדשות, זה כמו לקבל הבנה של גוף האדם מהתבוננות על הרגל שלי."
גדילת אוכלוסיה לצד הקטנת העוני הקיצוני

3. רוב התופעות לא מתנהגות כמו קו ישר. בני אדם גדלים בערך עד גילאי ה20 שלהם, ושם הצמיחה שלהם נעצרת. אין אמא שמצפה שהילד שלה ימשיך לגדול עד גיל 80, רק כי זה היה המצב עד שנות הנעורים שלו. מצד שני, כשמדובר על תופעות שאנשים לא ממש מבינים- הם מניחים שהתופעות האלו ימשיכו להתקדם בקו ישר.

זוכרים את נגיף האבולה? רוב הציבור הניח שמספר החולים גדל בהדרגה, כמו סולם שעליו מטפסים כמה אנשים, וכל אחד עולה בתורו. אבל הנס הבין את מה שהתקשורת לא הצליחה לחדד: מספר החולים הכפיל את עצמו, כי כל אדם חולה מדביק לפחות עוד שני אנשים. במצב כזה, גרס הנס, המחלה היא פצצה מתקתקת והפוטנציאל שלה להרוג מיליוני בני אדם ולפרוץ את גבולות היבשת הולך וגדל. לכן, הוא בחר לעזוב את כל חייו ומעשיו בשוודיה ולטוס לטפל במשבר האבולה.

הפחידו אתכם מפיצוץ אוכלוסין? למרות שאוכלוסיית העולם הולכת וגדלה מאז המהפכה התעשייתית, וקל להאמין שהיא תמשיך לגדול לנצח רוב מומחי האוכלוסין מאמינים שהיא תתייצב אי שם בין 10-12 מיליארד בני אדם, מכיוון שכשאיכות החיים גדלה- אנשים מביאים פחות ילדים. תופעה דומה קרתה בארצנו הקטנטונת: מאז שנות ה70 אחוזי הילודה במגזר הערבי יורדים פלאים, וזאת בקורלציה לעלייה באחוזי ההשכלה והשתתפות הערבים בשוק העבודה.

4. אתם פוחדים מהדברים הלא נכונים.

בחדשות כמו בחדשות, מוצגים בדרך כלל מקרים היוצאים מן הכלל. תאונת מטוס מחרידה (כמו זו של בואינג באתיופיה לאחרונה) תקבל כותרת ראשית ותעודד פוביה מטיסות, למרות שברור שיש יותר תאונות דרכים ממטוסים שהתרסקו.


גם יובל נח הררי התריע מפני תמונת המציאות המעוותת של התקשורת:


"לראשונה בהיסטוריה- אתם האויבים הכי גרועים של עצמכם. ב2017, יש יותר אנשים שמתו מעודף משקל, תאונות דרכים והתאבדויות- מהרוגים במלחמות. סטטיסטית, יש לכם יותר סיכויים להרוג את עצמכם- מאשר שחייל או טרוריסט יעשה זאת. סוכר מסוכן יותר מכוח מזוין. יש לכם יותר סיכוי למות מזה ששתיתם יותר מדי קולה, ולא ממחבל מתפוצץ מאל-קעידה. ואלו חדשות טובות מאוד."

5.זהירות: מספר בודד לפניכם. "השנה מתו 400 אנשים בתאונות דרכים"- נשמע רע מאוד. משפט שהייתם יכולים למצוא בקלות במהדורת החדשות שלכם. הבעיה היא, שהמספר הזה לא אומר שום דבר. צריך לחפש את התמונה הגדולה- איך הנתון הזה נראה לאורך זמן?

מה לגבי, "השנה מתו 400 אנשים בתאונות דרכים, כשהממוצע ב5 השנים הקודמות לה היה 500". זה גורם לתמונה להיראות אחרת לגמרי, פתאום זה לא רק מספר קודר, אלא שיפור! בהקשר הזה, הנס טוען שאין סתירה בין "רע" לבין "טוב יותר". כמובן שזה רע ש400 אנשים נהרגו בתאונות דרכים, אבל המצב הזה טוב יותר ממה שהיה בשנים הקודמות.

מצבים כאלה בדרך כלל מתקיימים ביחד, כי שינויים גדולים לוקחים זמן, אין תרופות קסם שמאפשרות למגר לחלוטין חולות קשות בחברה, כמו עוני ואלימות. חשוב לחגוג את ההצלחות הקטנות האלה, כדי לתת תקווה, כדי לדעת שאנחנו בדרך הנכונה. ומהצד השני- לזנוח פתרונות שלא עובדים. לצעוק כמה רע כאן לא מקדם אותנו לשום מקום. 6.עגבניה היא פרי אבל לא הייתי רוצה אותה בסלט הפירות שלי: להיזהר מהכללות. למרות שחלוקה לקטגוריות חיונית להבנה שלנו את העולם, הכללות לא נכונות יכולות להיות הרסניות. חלוקה קוטבית של מדינות ל"מפותחות" ו"מתפתחות" (במקום ל4 השלבים)- עלולה לגרום לחברות להפסיד הרבה מאוד כסף.


בשנת 2040, מספר האנשים ברמה 3 יגדל מ2 מיליארד, ל4 מיליארד: רוב העולם יהפוך לצרכן פוטנציאלי.

אם חברות חושבות שרוב העולם עני מכדי לקנות משהו בכלל, הן מפספסות את ההזדמנות העסקית הגדולה בהיסטוריה, בזמן שהן מנסות להציע מוצרים נישתיים לשוק העמוס ברמה 4.

הנס מזהיר גם מפני הכללות במקרים דומים. במלח"ע השניה, גילו שחיילים ללא הכרה שורדים יותר אם הם שכבו על הבטן ולא על הגב. הסיבה היא שלעיתים הם היו מקיאים בשנתם, וכששכבו על הגב, היו נחנקים מהקיא של עצמם. הרעיון הזה הוצע כטיפ להורים- להניח תינוקות על הבטן ולא על הגב. מסתבר- ההכללה הייתה לא נכונה, וגילו שיותר תינוקות מתו כששכבו על הבטן, ולא על הגב. זאת משום שלתינוקות יש רפלקסים שהיו גורמים להם לזוז לצד אם היו מקאים מתוך שינה, בניגוד לחיילים ללא הכרה.

7.שקר 101: "יש דברים שישארו אותו הדבר לנצח." יש שאומרים, "הם ישארו עניים לנצח, בגלל התרבות שלהם." ובכן, מסתבר שזה לא נכון. אם הייתם רואים תמונה מסין, בה אנשים מחממים מים עם סיר ברזל מעל האש הייתם יכולים לומר "זאת התרבות שלהם, ככה מחממים מים בסין.", אך האמת היא, שזו שיטה לחמם מים ברמה 2. אתם יכולים למצוא אנשים מחממים מים בצורה הזו במדינות רבות בעולם, כשבאותן מדינות בדיוק, אנשים ברמה 3 ו4 משתמשים במתודות שונות לגמרי.


גאפמיינדר הוא כלי שמאפשר להציג את הדרך שבה אנשים חיים מסביב לעולם בהתאם לרמת ההכנסה שלהם. אתם יכולים להשוות בין הדרך שבה אנשים מרמות הכנסה שונות חיים בתוך מדינות, ובצורה גלובאלית.


https://www.gapminder.org/

וחוץ מזה- תרבויות משתנות. כדי לבחון את זה, נסו להשוות בין הדעות שלכם לאלו של סבא שלכם. וזה פער של 3 דורות בלבד! למשל, דעת הקהל בישראל באשר לקהילת הלהט"ב השתנה מאוד מאז שנות ה80. עד 1988 היה איסור בחוק על קיום משכב זכר. האגודה למען הלהט"ב נקראה האגודה לזכויות הפרט, כדי לא לגרום לרשויות לחשוב שהיא מעודדת את "האקט הפלילי".

זכייתה של דנה איטרנשינל באירוויזיון, מצעדי הגאווה והייצוג בתקשורת המיינסטרים הוביל לשינוי בדעת הקהל- 70% מהישראלים תומכים בשיוויון זכויות לקהילה הלהט"בית (סקר הארץ, 2015). יש עוד דרך ארוכה לשיוויון מלא, אך מבט על הישגי העבר, מאפשרת להאמין שעתיד כזה אפשרי. ­ 8. תסמונת הרעיון האחד: כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה לך כמו מסמר. אנשים עם מומחיות מסויימת אוהבים להשליך אותה על כל דבר, אנשים עם אידיאולוגיה אחת אוהבים להשליך אותה כפתרון לכל הבעיות.אנשים שחיים תחת דמוקרטיה ליברלית, יטו להאמין שזו צורת השלטון שמאפשרת את הצמיחה הכלכלית הגדולה ביותר.


האמת, ש9 מתוך 10 הכלכלות הצומחות ביותר היום- הן לא דמוקרטיות, או רק דמוקרטיות למחצה.כלומר, יש הרבה מאוד סיבות טובות להעדיף דמוקרטיה, אבל צורת השלטון הזאת לא בהכרח מצליחה לטפל בכל הבעיות.

למען האמת, פתרונות הם הרבה פעמים גם וגם, פתרונות הם תלויי מקרה. תעמת את עצמך עם דעות סותרות, תשאל את עצמך מה הם הנקודות החלשות בהם מי שלא מסכים איתך משתמש בהם. הרבה מההמצאות הגדולות של האנושות הגיעו משילוב של תחומים, או אפילו מאנשים שעסקו בתחומים שונים- והצליחו לראות משהו ששאר המומחים לא ראו.

תשיגו ארגז כלים. לא פטיש.

9. זה לא יעזור שהשר יתפטר: יש יותר מאשם אחד. לזרוק את האשמה על אדם אחד (מנכ"ל, פוליטיקאי) או קבוצה אחת, גורמת לאנשים להפסיק לחשוב. בדר"כ זה מורכב יותר, יש מערכת, יש בה גורמים שונים שמשפיעים זה על זה. למשל: קל להאשים את שר החינוך על הבעיות של מערכת החינוך, למרות שהבעיות בה נוצרו הרבה לפני שהוא נכנס לתפקיד. כמו כן, אפילו התפקיד שלו מוגבל, ותלוי בגורמים רבים, כמו מורים (וועדי מורים), הורים, מערכת פוליטית, דרישות מהאוניברסיטאות...

אנשים מדמיינים שיושבים כמה אנשים בחדר ומושכים בחוטים, שגורמים לכך שדברים יראו בצורה מסויימת בעולם. למשל, אנשים יחשבו על הירידה בילודה באסיה בגלל מדיניות הילד האחד של מאו, למרות שרובה נגרמה בגלל עלייה ברמת החיים של האוכלוסיה.

את קצה הקרחון של הבעיות אפשר לפתור באמצעים פוליטיים. אך כדי לפתור את השורש, יש לשנות את התרבות.


10. לא תמיד צריך "לפעול מיד" ו"לעשות משהו!":

כשאומרים לכם שמשהו הוא דחוף- הוא בדרך כלל לא כזה. כשמדובר ב"דחיפות" יש לנו צורך "לפעול מיד" ו"לעשות משהו". הרבה פעמים זה יוצר בחירות שגויות. מעבר לזה- לנפח נושאים מעבר למה שהם באמת, הופך את האקטיביסטים לכאלו שצועקים "זאב זאב!". כשנמצאים במצב שנראה דחוף, חשוב קודם כל לאסוף את כל המידע *העדכני* וה*רלוונטי*. זה יאפשר ליצור פעולה הרבה יותר אפקטיבית, גם במחיר של "להתחיל מאוחר יותר".

דחיפות זו דרך רטורית של עמותות ועיתונאים לעורר פעולה. לעיתים קרובות, פעולה פזיזה היא לא טובה. למשל- פליטים. למרות הדחיפות שבעניין, אנשים שלא לוקחים רגע כדי לחקור ולהבין את הבעיה, ואת הצרכים של הפליטים- זה נגמר בזה שהם שולחים להם בגדים חמים למדבר, ושימורי בשר לאוכלוסיות צמחוניות.

אחד התחומים הבוערים ביותר היום הוא שינוי האקלים, שמהווה אחד מהאיומים הגדולים ביותר על האנושות. האו"ם טוען שאנחנו חייבים להפחית את פליטת גזי החממה ב50% עד שנת 2030- או שנגיע לנקודת האל חזור.


בהחלט- דחוף ביותר. ועם זאת, פתרונות "ירוקים" שלא נבדקו טוב מספיק, יכולים ליצור יותר נזק מתועלת. למשל, פעם נהגו לומר ששימוש בחיתולים רב פעמיים ירוק יותר, מכיוון שלא צריך לזרוק את החיתולים הללו מהר כל כך. מהצד השני, מסתבר שבזבוז האנרגיה והמים, שדרוש על מנת לכבס את החיתולים הרב פעמיים- פוגע בסביבה אפילו יותר. גם במקרים דחופים, אנחנו צריכים להבין שהמצב מורכב, לא תמיד מה שנראה כמו התערבות מוצלחת היא באמת כזו.

ועוד כמה אנקדוטות: כאשר מתעסקים בעבודה הומניטרית ברמות 1-2 אי אפשר לעשות עבודה מושלמת, כי עבודה מושלמת עולה בחיים של הרבה אנשים אחרים. צריכים להתסכל על התמונה הכוללת. חיסון של ילדים אפקטיבי יותר למניעת מחלות מאשר להציל ילדים בבתי חולים- ועל כן זה המקום בו צריכים להשקיע משאבים, על אף הטרגדיה של הילדים שסובלים עכשיו. זו הסיבה שהאו"ם וקרן ביל ומלינדה גייטס הצליחו להציל עשרות מיליוני ילדים- בעזרת חיסונים.

בהקשר הישראלי, הכנסה של תרופה יקרה למחלה נדירה לסל התרופות- תגרום לסבל למספר רב יותר של אנשים. תרופה זולה יותר, שיכולה להציל חיי אנשים רבים יותר- עדיפה. זו בחירה כואבת, אבל כזו שצריכה להיעשות במצב של משאבים מוגבלים.

לאורך הספר, מוזכרות שוב ושוב ההטיות הקוגנטיביות שיוצרת התקשורת. מכאן עולה השאלה- האם העיתונאים עושים את זה בכוונה? האם הם מסתירים מאיתנו את העובדות? האם הם מנסים ליצור לנו תפיסת עולם מעוותת?

הנס בדק קבוצה אנונימית של עיתונאים מגוף תקשורתי גדול, ושאל אותם את אותן שאלות על העולם ששאל את התלמידים שלו. הוא גילה שהתוצאות שלהם לא היו טובות יותר- הידע שלהם לא עלה על הממוצע. כלומר, גם האנשים שמתיימרים להיות אובייקטיבים- לא ממש כאלה. והעיתונאים בסה"כ מאמינים שהם עושים עבודה חשובה. כשהם משדרים סרטים דוקומנטרים על ילדים רעבים באפריקה, הם חושבים על העמותות שיוכלו לגייס יותר כסף, ולא על תפיסת העולם המעוותת כלפי העולם השלישי, שנוצרת כשרואים ממנו אך ורק תמונות כאלה.

ועוד בשורה משמחת- מה שעשינו עובד. רמת החיים של רוב האנשים עולה, אנחנו יודעים איך להוציא אנשים מעוני. אנחנו צריכים יותר מהדברים שכבר עובדים. דרכים זולות יותר לספק אנרגיה, מים, פתרונות היגיינה, והשכלה איכותית לכפרים הנידחים ביותר. זה לא דורש מהפכות גדולות, או להמציא מחדש את הגלגל, אלא לעשות טוב יותר, את מה שמצליח.


לקריאה נוספת וצפייה בנתונים:

https://www.gapminder.org/data/